בצפון אמריקה ובאירופה גוברת ההכרה בשיפור שחל בילדים עם הפרעת קשב, בעקבות רכיבה על סוסים, המשולבת בעבודה פסיכולוגית מערכתית. ילדים היפראקטיביים מתקשים להתאפק, לווסת תגובות ולחשוב לפני הפעולה. הם מתקשים לשבת בכיתה, להקשיב, ולחכות לתורם. הם מפריעים לכיתה, ונענשים לעיתים קרובות. בהתאם לכך, מוקד עיקרי בעבודה עמם צריך להיות חיזוק היכולת לוויסות ושליטה עצמית. הרכיבה היא כלי עזר ייחודי בכך, משום שהקרבה לסוס גורמת להתרגשות ולעוררות גופנית, ואילו הרכיבה מחייבת מטבעה שליטה עצמית ואיפוק. שימוש נכון בכך, תוך יעוץ ומעקב פסיכולוגי, מאפשר עבודה משמעותית על וויסות ושליטה עצמית. מתוך כך מוקנות גם יכולות החסרות לרבים מהילדים ההיפראקטיביים, בכל תחומי החיים: איפוק, זהירות, תכנון, בקרה עצמית והשמעות לכללים. בגלל הקושי להתרכז ולפעול מתוך תכנון, ילדים היפראקטיביים חווים כישלונות, אינם ממצים את יכולתם בלימודים ובתחומים אחרים בחיים, ותחושת הערך העצמי שלהם נפגעת. מתוך הקשר שנוצר עם מדריכת הרכיבה, הילד נהנה מכך שמבחינים בכישרונותיו ובמאמציו, ונענה לכך במוטיבציה רבה יותר, ובהישגים ניכרים, שתומכים בתחושת הערך העצמי. הקשר לסוס הופך את הקשר למדריכה למשמעותי יותר, משום שהקרבה לסוס, בעל-חיים גדול וחזק, מעוררת בטבעה חששות. כשמדריכת הרכיבה עוזרת לילד להתגבר ולהתמודד, נוצר ביניהם קשר מיוחד. במצב כזה גם ילד מרוחק ומזלזל יוצר קשר ומשתף פעולה, וכך ניתן להגיע עמו לרבדים עמוקים יותר ולתוצאות משמעותיות.
בשל הקשיים שלהם במסגרת החינוכית, רבים מהילדים ההיפראקטיביים לא רכשו הרגלי למידה, והם מתקשים לקבל מרות וכללים. בנוסף, האימפולסיביות וקשיי הקשב פוגעים אצל חלקם גם בתחום החברתי. לאחר שנוצר קשר משמעותי, והילד רוכש בטחון, הוא מוכנס לעבודה במסגרת קטנה, המאפשרת עבודת צוות והפנמה של הדדיות והתחשבות. העבודה היא חינוכית-חווייתית, ובנויה כדי ללמד התמודדות אקטיבית עם קשיים ואתגרים, התמדה, קבלת סמכות של מבוגר, מוטיבציה פנימית ללמידה, השגיות, מודעות עצמית לקשיים ויכולות, הרגלי עבודה, דחיית סיפוקים והכרה בכך שעבודה קשה לאורך זמן מתבטאת בתוצאות". מאת: נופר ישי-קרין, פסיכולוגית קקלינית